מיהו גר וחק הביאה בברית האל

(גיור בלשון ימינו)

 

1.מיהו גר הכתוב בתורה

2.מצוות האל לגרים בתורה

3.מצוות ישראל ביחס לגרים

4.חוקי ביאת גוי בברית האל עם ישראל (מכונה בימינו גיור)

 

1.מיהו הגר הכתוב בתורה

גר בכל התורה הינו אדם שעזב את ארץ עמו ומולדתו ועבר להתגורר בארץ של עם אחר. כן הדבר גם בכל התורה ביחס למיהו הגר שבישראל, גר זה הינו גוי שבא לחיות בתוך עם ישראל. גוי זה אינו מחויב במצוות כישראל כי אם במצוות מסוימות ואינו ישראל כי אם מקורב לישראל ואלהיהם, נבאר זאת מהכתובים להלן.

1.הבדיל הכתוב את הגר מישראל להיות מותר ופטור ממצוות שישראל מחויב בהן.

מותר באכילת נבלה ככתוב "לא תאכל כל נבלה לגר אשר בקרבך תתננה ואכלה"

פטור מפסח וברית המילה ככתוב "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והיה כאזרח הארץ" כלאמר שאם ירצה הגר לעשות פסח אז יתחייב קודם למול את כל זכרי ביתו אבל זולת זו אינו צריך למולם. כך גם פטור מקרבן הפסח שהכתוב "ועשה" הינו רשות ככתוב "וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח ניחח לה' כאשר תעשו כן יעשה" כשם שפטורים הגוי(אשר בתוככם) והגר מהקרבת עולות ושלמים ואין הם כי אם רשות להם והורה "ועשה" יש ללמוד שהמילה "ועשה" בפסח הכתוב בגר אינה ציווי אלא רשות ולא חובה. הדבר מתבאר אף יותר מהלשון "ואז יקרב לעשותו" שעד אז אסור לו להקריב פסח אע"פ שגר הוא.

2. לא הורתה התורה על היות הגר מחויב במצוות כישראל בהוראה סתמית המתיחסת לגר וחוקיו כמו "משפט אחד יהיה לכם ולגר" וכדומה. הוראת משפט אחד והדומות לה המשוות את הגר לישראל ניתנו כהוראות פרטיות, כחלק מהוראות מצוות מסוימות לחייב את הגר במשפטיהן כישראל ואינן מתיחסות לכל התורה כולה. יתר על כך אם היו הוראות אלו מתיחסות לגר באופן כללי ללמד שחייב במצות כישראל מדוע חזר עליהן מספר פעמים לאמר שחייב במצוה מסוימת כישראל והלא כבר ניתנה ההוראה שמשפט אחד או תורה אחת תהיה לכם ולגר והרי ישראלי הוא לכל דבר. לכן מתוך שציוה רק במצוות מסוימות (יבוארו להלן) את חיובו של הגר וברב ככל המצוות לא הורה על חיובו של הגר יש ללמוד שרק באותן מצוות שהורה על חיובו של הגר, הגר מצווה, ובשאר אינו מצווה.

3.הבדילה התורה את הגר בפסוקים רבים מישראל לא רק חוקית כדלעיל אלא גם כקבוצה אנושית " ויקרא כה "כִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ" החק הנ"ל שונה מנמכר לישראל ומצוה לגאול את העבד מיד הגר. ואם הגרים כישראל הם לפני ה' לכל דבר וענין מדוע יש לשנות את חק הנמכר לעבדות לגרים אלא אם כן נאמר שקבוצה אחרת הם. הוראה זה הינה כעין "לעם נכרי לא ימשול למכרה" (שמות כא ח) וכשם שבשפחה איסור המכר הינו משום היות הקונה נכרי ולא מעם ישראל אף כאן סיבת הגאולה מגר בניגוד לנמכר לישראל הינה משום היותו שאינו ישראלי. וכן בדברים כח מג "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה" ובשמות כב כ "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" ובדברים פר' י יט "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" ואם הגר בתורה מי שבא בברית האל בשלמות מדוע להתיחס אליו בנבדל מישראל ובהוראות שונות, ולא בכתוב אחד כי אם בכתובים רבים. אלא שככתוב הגרים כישראל שגרו במצרים אינם ישראל ולא תורה ומשפט אחד להם ולישראל אבל בניגוד למעשה המצרים הורנו האל על אהבתם ואיסור הונאתם ולראותם כחלק מאיתנו ואף קרבם אליו וחייב אותם בחלק מהמצוות כפי שנבאר להלן.

לצורך חידוד ההבנה של מיהו גר נוסיף את הבחנת התורה בין סוגי גוים שנמצאים בארצנו (מבלי להכנס למהות ההבדל והבדלי החוקים המתיחסים אלהם). חילקה התורה באופן כללי את מעמד הגוים לשניים גר ונכרי. נכרי משמעותו זר ככתוב "ויתנכר אלהם", אי ההכרה הינו יחסי יכול להיות זרות מוחלטת כעין "והנכרי אשר יבא מארץ רחקה" ויכול להיות שזר במובן שלא מחובר לקהל ישראל אלא חי פיזית ביננו אבל אינו מחובר מהותית ככתוב "לגר ..תתננה ואכלה או מכר לנכרי" כלאמר נכרי זה חי ביננו וניתן למכור לו את הנבלה כעין תושב ושכיר.

1.תושב – "וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם" התושב הינו גוי שכבר ישב בארץ ישראל בטרם כבשוה עם ישראל אך אינו משבעת עמי כנען אלא גר בינהם כאברהם שאמר על עצמו "גר ותושב אנכי עמכם", ולכן לא נצתונו להורגו או לגרשו אלא כשתכבש הארץ יוכלו להשאר כאן. כפי הנראה מהפסוק שהובא בענין נבלה ומהפסוק בענין פסח "תושב ושכיר לא יאכל בו" אין מעמדו זהה למעמד הגר וזכויותיו וקרבתו לישראל ולאלהינו פחותים ולכן גם החוקים המתיחסים אליו שונים אינו חייב במצוות הגרים וכן אינו יכול להקריב את הפסח גם אם ירצה ובניגוד לגר ניתן לקנות מהם עבדי עולם, ועוד (יבואר יותר להלן). בימינו יש לראות את הקהילה הדרוזית כתושבים שכן הם קהילה נבדלת לעצמה שקדמה לשיבת ישראל של הזמן הזה, לא באו לחיות ביננו אין קיומה הליך של היטמעות בעם ישראל ואינם אויבים אותנו.

2.שכיר – גוים שבאים לכאן לזמן מסוים על מנת לעבוד ולא על מנת לחיות ביננו ואינם עבדים, מעמדם כמעמד התושבים. בימינו כגון התאילנדים ושאר מהגרי עבודה.

3.גרים – בשונה מהנזכרים לעיל הינם גוים בודדים משפחות בודדות שבאו לחיות ביננו. דוגמא פשוטה מזמנינו גוים שבאו ממזרח אירופה לגור ביננו חיים בבניני הישראלים דוברים עברית לומדים באותם בתי ספר משרתים בצבא ישראל וכו' ולמעשה רואים עצמם כחלק מהעם ומדינתו (כמובן שאין מדובר על מי מהם שבאו לעבוד כאן זמן מה וללכת שהם נכנסים תחת הגדרת שכיר)

2.מצוות הגרים – (כגוים שחיים בתוך עם ישראל בארץ ישראל תחת שלטון ישראל)

כפי שנכתב לעיל חייבה התורה את הגרים במספר מצוות שיפורטו כאן. המצוות יכתבו כאן בכלליות ובצורה פשוטה לצרכי ידיעת הגרים שירצו לדעת ולעשות מבלי להכנס לפרטיהן שיבוארו לעצמן במקומן. כן יש להוסיף שמצוות אלו יתרות על שלשת המצוות לבני נח (מובאות בסוף רשימת מצוות הגרים).

א).איסור עבודת אלילים – בברית המתוארת בפסוקים להלן נכללו הגרים והאל מזהיר גם אותם על עבודת אלילים. דברים פרק כט (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:(יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:  

גם נכרים (גוי שאינו גר)שגרים בארץ ישראל אסורים בעבודת אלילים

נכתב (דברים פרק יב ב- ג) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא: כעין פסוקים אלו נכתב גם ב(שמות כג שמות לד במדבר לג דברים ז ) סיבת ציווים אלו הופיע בצורה זהה בכל המקומות "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם"(דב' כ יח) יש ללמוד מפרשיות אלו שציוו על השמדת הכנענים וכל מקומות עבודת האלילים שהיו להם בארץ ישראל וטעמם גלוי שלא נלמד כתוצאה מהמצאותם בארצנו לעבוד אלילים או לעבוד את אלהינו כפי שעבדו הם לאלהיהם (דברים יב כט- יג א) שחק איסור עבודת אלילים וקיום מקומות עבודתם חל על כל גוי היושב בארץ ישראל גם אם אינו גר וגם אם רק עובר כאן שאסור לו לעבוד את אלהיו בזמן שהותו בארצינו.

ב)איסור נתינה מזרעו למלך – (ויקרא פרק כ ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן:

ג) איסורי כשפים (תקשור)לסוגיהם – (דברים פרק יח י – יב) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: אע"פ שאין זה כאיסורי גילוי ערוה שהינם חובה גם מצד הארץ עצמה יש ללמוד מהכתוב הזה "ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך" שגרים ואפילו גוים שאינם גרים אסורים במעשים אלו בארץ ישראל אע"פ שלא נאסרו בהם מחוץ לארץ ישראל. סיבת הדבר כיון שנתעבו דברים אלו לפני האל ושהאל דורש את ארץ ישראל ואין היא כשאר ארצות גם גוי החי בארץ ישראל נדרש לפרוש מהם מצד גודל השגחת האל בארץ ישראל .

ד) איסור קיללת שם ה' – (ויקרא פרק כד טז) וְנֹקֵב שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:

ה) איסור עשית מלאכה ביום השבת – (שמות פרק כ ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

ו,ז) איסור מלאכה וחובת עינוי נפש ביום הכיפורים – (ויקרא פרק טז כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ *תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:

*עינוי נפש – מבלי להכנס למנין מצוות עשה ולא תעשה. במובן המעשי עינוי נפש הינו הסבת צער לגוף-נפש. כיון שעינוי יכול לכלול מעשה סיגוף ועינוי רבים כגון פציעה שריפה וכדומה יש לשאול מהו העינוי הנדרש. יש לחלק בין צער שדורש מעשה  לבין צער שנגרם כתוצאה ממניעת צרכי הנפש-גוף. כיון שלא בארה התורה את סוג מעשה העינוי שנדרש הדעת נוטה כשיטת המסורת כלאמר מניעת צורכי הגוף הבסיסים השוים לכל נפש חיה. ניתן לכלול צרכים אלו בשלש פעולות והם 1.שינה 2.אכילה-שתיה 3.משכב איש ואישתו. אמנם המסורת סוברת שרק אכילה ושתיה אסורים לפי התורה אך יש להוסיף את המשכב כאיסור כרת כאכילה ושתיה. לגבי שינה כיון שהדבר אינו ניתן לשליטה לחלוטין וביחס לכל הגילאים וגם יכול להוות סכנת חיים, יש לסבור שאין לחייב אדם במה שאינו ניתן לשליטתו ואינה בכלל הציווי.    

ח) איסור אכילת חמץ –(שמות פרק יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ:

ט)  איסור גילוי ערוה כישראל – (ויקרא פרק יח פס' כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:

צריך הגר ללמוד את איסורי חיתון ומשכב כמבואר בספר ויקרא פרק יח (פרק זה וחוקיו יבוארו בהמשך) .

יש להוסיף שאיסורי חיתון ומשכב אלו מחייבים לא רק את הגרים אלא כל גוי שחי בארץ ישראל שחקים אלו מחויבים מעצם קדושת ארץ ישראל אשר אלוהינו דורש אותה ככתוב (ויקרא פרק יח כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ: וכן מהמשך הפסוקים בפרק זה ובפרק כ' עיין שם.

י) איסור אכילת נפש – (בראשית פרק ט ד)  אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ ( ויקרא פרק יז י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:

מצוה זו כוללת שני איסורים אכילת חיה בעודנה חיה ואיסור אכילת דם ואינה מיוחדת לגרים בלבד אלא ניתנה גם לבני נח

בשונה מהמסורת יש לאסור גם דם דגים שהדם נאסר משום היותו הנפש ככתוב "כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר" וכן בכל הפסוקים המצוים על איסור זה וגם הדגים בעלי נפש הם ככתוב "ישרצו המים שרץ נפש חיה" ומבלי להכנס כאן לעמקם של דברים מה שצוה "בכל משבתיכם לעוף ולבהמה" לא משום שדם דגים מותר אלא משום שאין מושב האדם בימים.

(יא) מצוות כיסוי דם – (ויקרא פרק יז יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:

משמעות הציווי הינו שכל בהמה חיה ועוף שנצוד או נשחט צריך לכסות את דמם בעפר. חק זה הינו מאותה סיבה של איסור אכילת הדם והוא כבוד הנפש והוא כעין הקבורה לאדם והוא הכתוב "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" ולכן צריך לכסותם בעפר. מאידך גיסא אין צורך לכסות דם דגים בעפר שנפשם נוצרה מין המים ככתוב "ישרצו המים שרץ נפש חיה".

*בניגוד לשיטת המסורת חק זה חל גם על הריגת בהמה בכל צורה ולא נכתב בפסוק המובא לעיל דוקא חיה ועוף אלא משום שבפסוקים שקדמו לו באותו דיבור (ויקרא יז) נשללה כל הריגת בהמה מחוץ למקדש וחייב נתינת דמה על גבי המזבח, ולכן אחר ששלל הריגת בהמה שלא בהקרבה וחייב נתינת דמה על המזבח לא שייך שיזכיר את כיסוי דמה בעפר. אבל כשפוקע איסור שחיטת הבהמה שלא כקרבן ממילא קל וחומר שבהמה שקדושה יותר מן החיה ולכן מוקרבת לאל חיבים בכבוד נפשה וכיסוי דמה כשם שלקדושתו היתרה של האדם על הבהמה לא רק דמו מחוייב כיסוי אלא כל גופו נקבר.

(יב) חובת שחרור עבד עברי שיש לו גואל – (ויקרא פרק כה פסוקים מז-מח) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:

אף על פי שבזמנינו עבדות אסורה בחוק החילוני מכיון שמבחינה תורנית עבדות אפשרית גם בזמן הזה הרי שחק זה חל על הגר גם בזמן הזה

(יג) איסור שיעבוד עבד ישראלי בפרך – (ויקרא פרק כה נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ: מצוה זו הינה על הגר ועל מערכת המשפט הישראלית, שהגר ינהג בעבדו הישראלי כשכיר ולא כעבד ולא ירדנו בפרך.

———–

מצוות אפשריות ואינן חובה  

(יד) אם ירצה יכול להקריב קרבן פסח לאלהינו ויעשהו כישראל לכל משפטיו – (שמות פרק יב פס' מח-מט) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה  לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: חוקי קרבן הפסח ומצוותיו יבוארו במקומם.

(טו)מצוות מילת כל זכרי ביתו אם ירצה להקריב קרבן פסח – (שמות פרק יב מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:

(טז) איסור הקרבת בהמה שיש בה מום – (ויקרא פרק כב יח -כ) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק לְעֹלָה: לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים: כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם:

כיון שאין קרבן שהגר מחויב בו בימנו הרי שציווי זה חל רק אם ירצה להקריב.

 

מצוות שאינן אפשריות בזמן הזה

(יז)חובת הטהרות לכל דבר שדורש טהרה – (ויקרא פרק יז טו -טז) וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר: וְְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:

פסוק זה עוסק בחיוב טהרה מטומאת נבלה לצורך השארות במחנה ויש ללמוד קל וחומר שאם במחנה הקל ומטומאה קלה חייב להטהר כל שכן שחייב להטהר מטומאה חמורה ובהתיחסו לחצר אהל מועד ופנימה ולקדשי ה'. חובת הטהרה מתיחסת רק כלפי השוכן במשכן (יבואר במקומו) לכן בזמן הזה שאין מקדש ושוכן בו חובה זו אינה קימת (גם לעולים להר הבית וכל דרשת קדושה ראשונה ושניה אינו כי אם דברי חכמים ולא מצות האל) אע"פ שהרוצה להקריב בזמן הזה יכול לנהוג בטהרה מצד הכבוד והמעלה.

(יח) מצות הקרבת חטאת לגר שחטא בשגגה ועבר על המצוות אשר הוא מצוה עליהן (הכתובות כאן)  

במדבר פרק טו

(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת:

(כח) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ:

(כט) הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה:

(ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:

(לא) כִּי דְבַר יְקֹוָק בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ:

למעט קרבן הפסח שאר הקרבנות וחוקיהם המתוארים בתורה מתיחסים להקרבה במקדש וכן לגבי חטאת זו.

(יט)מצות הבאת מנחות ונסכים למקריב עולות או שלמים כישראל – (במדבר פרק טו יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה:

גם בזמנינו המקריב יכול להביא על קרבנו מנחה ונסך אך ציווי זה מתיחס למקריב במקדש.

(כ)מצוות התקהלות לשמיעת דברי התורה בסוכות של שמיטה – (דברים פרק לא י – יב) וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: מצווה זו תלויה בקיום המקדש והנהגת שמיטה ויובל ולכן אינה חלה בזמנינו. מצווה זו כוללת גם את חובת ישראל להקהיל וגם את הגרים להקהל.

—

מצוות בני נח

 בנוסף על המצוות דלעיל הגר חייב  בשלשת המצוות שניתנו לכל אדם המכונות מצוות בני נח והן:

(כדלעיל  י) א) איסור אכילת נפש (בראשית פרק ט ד)  אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ

(ב) איסור רציחה – (בראשית ט ה- ו) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:

(ג) מצות פריה ורביה – (בראשית ט ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ:

—

שיפוט הגרים

למעט היכן שבוארה ענישת הגר על ביטול מצוות שחויב בהן כגון מוות לגר שיקלל את שם האל "כגר כאזרח בנקבו שם יומת"  וכדומה, אין משפט הענשין שווה לאותה ענישה בישראל לדוגמה גר שלא ישבות או יעשה מעשה כישוף ודומיו אינו נהרג עליו כמשפטו של ישראל. בענינים שלא פורטו אבל קיום חברה תקינה או הדעת האנושית דורשת אותם כגון איסור גניבה שלא צוו בו הגרים וכל עניני ממונות נזיקין אישות וכו' שיפוט הגר יהיה לפי שיקול דעת השופטים אשר יהיו בימים ההם ובניגוד לישראל לא יחויב הגר בקרבן אשם גזלות על גניבה אלא נענש כפי שיענש אדם בזמנינו בענשי המשפט המדיני.

מעבר לכך, ישנן מצוות הנהגה ושיפוט שאנו הישראלים מצווים בהן ביחס לגרים אשר עמנו ואלו הן:

מצוות ישראל ביחס לגרים

מצוות היחס לגרים  

1.מצוות אהבת הגרים

2. אסור הונאת ולחיצת גר

3.מצות סיוע כלכלי לגר (מובא בצוויי- מתנות עניים מעשר שמיטה ונבלה)

מצוות יחס שלטוני אזרחי

4.איסור קנית גר לעבד עולם ("וגם מבני התושבים…מהם תקנו.. והיו לכם לאחוזה" מבני התושבים ולא מבני הגרים)

5.לחייב גר לתת גאולה לעבד עברי שבידו

6. שלא נניח לגר לעבוד בישראלי בפרך
7. לחייב אותו להוציא את עבדו הישראלי ביובל
8. חובת שיפוט צודק גם בגר נגד ישראל

9.איסור הטית משפט גר

10.מצוות שיפוט גר ברצח נזקי גוף אדם ובהמה כישראל (ויקרא כד)

11. זכות ניסה ושימור בעיר מקלט

12.איסור לעשק גר ומצווה לשלם שכרו ביומו

מצוות יחוס לאלוהינו

13.מצוות שיתופם בחגינו

14. צוינו על שביתתם בשבת
15. מצוות הקהלתם

—

4.חוקי ביאת גוים בברית האל את ישראל (בלשון ימינו – גיור)

הקדמה: לפי הלימוד המסורתי נראה שלא נכתבו בתורה הוראות מפורשת בענין השתנות גוי לישראלי (המכונה בימינו גיור) והדברים נלמדו בדרשה. רבי דרש זאת מפרשיה ופסוק שכלל לא עסקו בענין גיור וכיצד מגירים כי אם השוה את הגר לישראל בענין נסכים הבאים עם הקורבנות "ככם כגר יהיה לפני ה'" (תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ט עמוד א )רבי אומר "ככם" – כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים.

 והביא זאת הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק יג א-ד

הלכה א

בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן.

הלכה ב

מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו, מל אותם משה רבינו שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי ועל זה נאמר ובריתך ינצורו.

הלכה ג

וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, וקרבן שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ע"י כל ישראל הקריבום.

הלכה ד

וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנאמר ככם כגר, מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן.

אלא שיש הוראה בענין והם הכתובים שיובאו ויבוארו להלן:

דברים פרק כג

(ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְקֹוָק:

(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק עַד עוֹלָם:

(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:

(ו) וְלֹא אָבָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ז) לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם:

(ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ:

(ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְקֹוָק:

ביאור:

(א).הקושי בביאור המסורתי

ביאור חכמים שאיסורי ביאה בקהל הם איסורי חיתון אינו מתישב בכתוב שכן בכל התורה לא התיחס ענין הקהל וההתקהלות לחיתון. ענין הנישואין נכתב בתורה בלשון לקיחה ונתינה, קיחת האשה על ידי האיש או נתינתה על ידי אביה לבעל "אשה זונה וחללה לא יקחו" בתך לא תתן לבנו וביתו לא תקח לבנך" ואם הוראה בענין חיתון היא היה צריך להכתב 'לא יקח ממזר בת ישראל ולא יקח בן ישראל ממזרת' וכדומה. בנוסף כיון שלפסיקת המסורת ממזר הינו ולד איסור ערוה שביאתה בכרת היה ראוי שיפורט חק זה בסמיכות לפרשת עריות בויקרא יח' או כ'. מעבר לכך לא נמצא איסור נישואין לולדות איסורי ביאה בשום מקום בתורה (גם חללה אינה איסור נישואין משום ולד איסור ביאה יבואר במקומו) כמו כן מדוע לכתוב חק חשוב כזה במילה סתומה כממזר והוראה חד פעמית.

(ב).ביאור קהל והתקהלות בתורה

בכל התורה ענין הקהל וההתקהלות הינו לשני דברים לקבלת דבר האל או לעניני הנהגה ציבורית שגם בהם עיקר הענין הינו גילוי האל בהנהגת העם ולכן הלשון הינה "בקהל ה'" ולא קהל ישראל וכדומה שעיקר משמעות הקהל הינו סביב גילוי האל בעם, וכן תואר מעמד הר סיני "ביום הקהל לאמר לא אוסף לשמוע את קול ה' אלהי….".

(ג).ביאור המלה ממזר

המילה ממזר הינה יחידאית ולא הוזכרה בתורה במקום נוסף. אך מניתוח המילה והקשר פסוק זה עם הסמוכים לו ההגיון נותן שהאות מ' הראשונה מתארת דבר שפורש מתוך דבר ולפי ענינו שההמשך מדבר על לא יבא עמוני ומואבי אדומי ומצרי נראה שהכונה הפורש מעם אחר ורוצה לבא בקהל ה' ולכן הדרך הפשוטה ביותר הינה לפרש מעם-זר. יתכן שבמקור היה כתוב מעם-זר בע' והושמטה האות ע' במסורת כדי להתאים את החק הנ"ל לדרך הגיור שהיתה מקובלת באותו הזמן ולהבדלה שרצו לעשות ביחס לולדות איסורי הביאה. כך גם תרגם יונתן בן עוזיאל את המילה ממזר אלא שהסב את הפירוש לדרך אחרת "לָא יִדְכֵּי דְמִתְיְלִיד מִן זְנוּ דְבֵיהּ מוּמָא בִּישָׁא דְאִיתְיְהִיב בְּעַמְמַיָא חוֹלוֹנָאֵי" כלאמר התרגום הישיר בדבריו לממזר הינו עממיא חולונאי כלאמר גוים והושאל לנולדים מביאת איסור. יתכן  שרצו לרמוז באות מ השניה למהות האות מ' כמתארת המים שהינם החומר היסודי כמתואר בענין הבריאה וכמו במילים אם(בצירי או קובוץ) או עם(בפתח) שמתארים את מקור האדם (עיין ספר יצירה בענין אותיות א'מ'ש וכו').

(ד).גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה' – מתוך שנכתב "גם דור עשירי לא יבא לו" "דור שלישי יבא" וכו' יש ללמוד שהכתוב מתיחס לגרים כלאמר גוים שחיים ביננו שאם מדובר לדוגמא באדומי שחי באדום על בסיס איזה ערך נתחיל לספור לו דורות ונקבע זה דור ראשון או חמישי וכו' וגם מה השוני בינו לבין דור שלישי ביחס לעם ישראל וקהלו? ואם נרצה לפרש מרגע הציווי בערבות מואב הרי שנכתב בעמוני ומואבי עד עולם. לכן יש להבין שמדובר בגוים שחיים ביננו בארצינו (גרים בלשון התורה)

(ה).ביאור איסור "לא יבא ממזר בקהל ה'"

(1)לאור המבואר לעיל נמצא שאסר האל את ביאת גוי שבא לחיות בתוך ישראל הוא המכונה בכל התורה "גר" לבא בקהל ה' כלאמר באסיפת העם/בני העיר וכו' לשמוע את דברי האל או בהקהלות לצורך החלטות בענינים ציבורים. הוראה זו משתלבת עם אי היות הגרים מחויבים בברית האל וממילא מדוע שיבואו לשמוע את דבר האל המתחדש מפי נביאיו או לקחת חלק בהחלטות שצריכות לנבוע מהשראת ויכולת השגת הנהגת האל בעולמו על ידי נושאי דרגת נשמות ישראל ומעלה (יבואר יותר בסעיף ו מהות).

(2)איסור זה אוסר כל גר שאינו אדומי או מצרי לבא בקהל במשך 10 דורות ומצרי ואדומי אסורים לבא שני דורות. עמוני ומואבי נאסרים ככל הגוים לבא בקהל 10 דורות (בענין עמוני וכו יבואר במהות הציווי)

(3)מעבר לאיסור הישיר יש להוסיף וללמוד ממנו שאסור לגר זכר 10 דורות ולגר אדומי ומצרי 2 דורות לשאת בת ישראל שכן נמצא שמסיר אותה ואת הולדות שיוליד ממנה מאחרי האל שכן האשה נכללת בבעלה ולא להפך ואם הוא אינו מחוייב במצוות גם היא ואם הוא אינו ישראל גם הולדות אינם ישראלים (עיין מאמר מיהו מעם ישראל).

(ו).מהות

כשם שברר האל את זרע אהרן ושבט לוי מבחר עם ישראל לשרתו בביתו והזר הקרב יומת, כך ברר האל את דרגת האדם שיכול להקהל לקבלת דבריו לעמו ישראל. יש להבין שבזמן שידבר הנביא את דבר האל תשרה עליו רוח אלהים וכשם שמשום שכנתו בביתו לא כל אדם יוכל להכנס שמה וגם המותר להכנס נדרש לטהרה ולא רק בביתו אלא גם מהמחנה יש לשלח טמאים, והנטמאים חייבים טהרה כדי לשוב למחנה ולא רק במחנה משכנו אלא אף במחנה המלחמה אע"פ שאין שם משכן או ארון נדרשת טהרה וגם נקיות משום התהלכותו בו, ואפילו אחר כל חוקי הטהרה נכתב "וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל" וכו' כך גם משום רוחו המתפשטת על הנביא ומן הנביא לשומעים יש הגבלה על היכולים לבא בהתקהלות זו והגביל האל את הבאים בקהלו לנושאי נשמת ישראל ומעלה אבל הגרים אינם יכולים להקהל עם ישראל אלא אם כן נתנה הוראה שיקהלו גם הם ככתוב "אתם נצבים היום…לפני ה' אלהיכם …וגרך אשר בקרב מחנך". וכן הוא הדבר כשיקהלו ישראל לצורכי ציבור הרי שהתקהלותם נועדה להשיג את המחשבה הנכונה באותו ענין וצריך להבין שמחשבת האדם הינה רוח אלהים אשר בו, או אשר כבר מצויה בו או כזאת שעוד לא ועל זה נכתב "אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין חכם ונבון כמוך" "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות..ולהורות"  וכשיקהלו להשיג את המחשבה הנכונה באיזה ענין תמשך רוח אלהים בקהל ולכן הגביל האל את הנקהלים להיות מדרגת ישראל ומעלה. 

לא יבא עמוני….גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם – במסורת דרשו שדור עשירי שבפסוק זה בא ללמד על דור עשירי שבממזר שגם הוא אסור עד עולם. והדבר קשה ראשית עד עולם ועשרה דורות הם שני דברים שונים. שנית יש להקשות שכיון שידע הכתוב להגדיר עד עולם לא היה צריך לאמר דור עשירי לא בממזר ולא בעמון ומואב אלא היה צריך לכתוב רק עד עולם. שלשית גם מבחינה תחבירית הדבר פשוט שעד עולם מתיחס לדור עשירי כלאמר שדור עשירי לא יבא לו עד עולם, ולא שהוא העמוני או המואבי לא יבוא עד עולם.

ביאור ענין הדורות: יש להבין שהמציאות הארצית מסודרת במדויק לפי המציאות הרוחנית כינו זאת חכמי ישראל "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" וארץ ישראל הינה מקום משכן האל ככתוב "ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"  "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" וכו' לכן ארץ ישראל הינה ירושת העם בחיר האל. אלא שמעבר לישראל גם בגוים יש דרגות קרבה לאל ונבחר לוט ונתעלה מעל שאר בני שם וזכה ליסע עם תרח ואברהם אבינו מאור כשדים ונתעלה אף מעל בני תרח והמשיך את מסעו עם אברהם מחרן לארץ ישראל אלא שלאחר מכן לא עלה עוד עם אברהם ונדחה מדרכו ולכן נדחה גם מהארץ הנבחרת אבל לרום דרגתו נחל בסמוך אליה וכל הקרוב אליה בארץ קרוב יותר באיכות רוחו לאל. לכן היו צריכים זרעו של לוט ממשיכי איכותו להיות ראוים כגרי אדום ומצרים לבא כבר בדור שלישי בקהל ה' אלא שבחטאם "על אשר לא קדמו אתכם" וכו ' כמבואר בפסוק נדחו להיות כשאר עמים ונאסרים לבא בקהל עד דור אחד עשר. הוסיף והורה "עד עולם" שלא נטעה לחשוב שרק הדור שחטא בזמן שישבו ישראל בערבות מואב הודח לבא רק בדור אחד עשר כשאר עמים אבל הדורות שיבואו אחריהם יותרו לבא בקהלנו כבר בדור שלישי אלא הורה שלעולם גרי עמון ומואב יותרו לבא בקהלנו רק בדור אחד עשר .

דור עשירי – כדי להבין זאת יש להסתכל בכתוב (בראשית פרק יא לא)"ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם" לא נכתב כאן שדיבר האל לאברהם לך לך אלא שלקח תרח את אברהם לוט ושרה ללכת מאור כשדים ארצה כנען "ויצאו אתם מאור כשדים" – מלמד שהצתרפו אלהם נחור וביתו, ולכן יש ללמוד שראשית הדיבור היה לתרח באור כשדים ללכת ארצה כנען ולקח את שלשת הראוים עמו אברהם לוט ושרי אלא שעצר את מסעו בחרן ולא בואר מדוע, לכן שב האל וצוה את אברהם "לך לך" והיה זה בחרן ככתוב "ויאמר ה' אל אברם לך לך….וילך אברם כאשר דבר אליו ה' …ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן". אמרו חכמים עשרה דורות מאדם עד נח ומנח עד אברהם ומבלי להכנס לשפת משלי הקבלה בענין עשר ספירות ופרטי הדברים בענין עשר דורות ראשונים שכונו בשפת המשלים עשר ספירות דא"ק וכו'. המחשב יראה שהדברים אינם מקבילים ואם נח הוא דור עשירי מאדם אז אברהם הינו אחד עשר מנח. אלא שהמסתכל יראה שנח עיקר קיומו בעולם שקדם למבול ועבר לעולם המתחדש אחריו ובנו שם ראשיתו בעולם שקדם למבול אבל עיקר קיומו בעולם שהתחדש אחריו וכך גם נעשה לאחר עשרה דורות שהמדיק בכתוב כפי שהבאנו לעיל יראה שתרח הוא העשירי לנח והוא שנצתוה על נסיעה מאור כשדים לארץ כנען ואברהם שהינו העשירי לשם, כשם נולד מעבר לנהר אבל עיקר קיומו הם חייו בארץ כנען הוא דור אחד עשר לנח(והרוצה להבין יותר יסתכל בדברי המקובלים במהות הבדל ראשית הכתר מראשית החכמה). יש להבין יסוד חשוב שאין הדברים מקרים ואין אדם נולד כהן לוי ישראלי או גוי לסוגיו במקרה אלא כל אחד נולד כפי איכות כוחותיו, לכן אם נולד אדם גוי זוהי איכותו ואם קרבוהו מעשיו לשאת עצמו להיות ישראל יש לו תהליך ארוך של עשרה דורות להתברר עד שיוכל באמת להשיג דרגת ישראל כשם שלא עלו מדרגת העברים בני שם אלא תרח ובניו אחר עשרה דורות.

(ז).הלכה למעשה בזמן הזה

(1) הגיור המוכר כקבלת מצוות והצתרפות לעם ישראל הינו טעות ואינו אפשרי. יש לבאר למעונין לבא בברית האל שיכול לבא לגור בתוך קהל ישראל כגוי ולהתחייב במצוות שנכתבו לעיל ואם ירצה יוכל להוסיף על עצמו מצוות נוספות כפי שיחפץ אך רק לאחר 2 או 10 דורות לפי מקורו יוכל לבחור להיות כישראלי גמור .

כמו כן יש להודיעו שלאורך כל תהליך זה לא יוכלו הוא ובניו לשאת בנות ישראל (בנות יוכלו להנשא לאיש ישראל). לגבי שאר ענייני ביאה בקהל, שמיעת דברי האל (נבואה) וקבלת החלטות ציבוריות. כיון שאין עדיין בימינו הקהלות לשמיעת דברי נבואה אין משמעות מעשית להוראה זו, ואין לשלול את הגר משמיעת דברי תורה או הגעה לארועים דתים שכן לא שונים אלו ממעמד הקהל שבחג הסוכות או מצוות שיתופו בחגיגותינו לפני האל. בענין קבלת החלטות ציבוריות, בקבוצות דתיות יש לשלול את הגר מלבוא ולקחת חלק בהחלטותיהן.

(2)גר הינו גוי שבא לחיות ביננו בתוך החברה הישראלית, מזדהה עמה ומעונין להטמע בה וחלים עלינו ציוי אהבתו איסור הונאתו תמיכה כלכלית בו שיפוט הוגן וכו' כדלעיל.

(3) גר אסור בהתקהלות לשמיעת דבר האל או להצביע בהחלטות ציבוריות ובודאי שלא להיות ממונה ומחליט בעניני ציבור.

(4)גר זכר אסור בנשיאת בת ישראל כיון שאשה כבעלה ובניו כמותו ונמצא שסרו ולדות ישראל מאחר האל להיות פטורים ממצוות.

(5) לגבי גוים שבאו לחיות ביננו בזמן הזה והרי הם במעמד גר של תורה. יש לעיין בשאלת היתר ביאתם בקהל האם יותרו רק בדור אחד עשר כיון שאינם מיוחסים לאדום או מצרים? כיון שנתבאר טעם מצרי משום גר היית בארצו, והמציאות מראה שאכן בכל מקום שחיו קהילות ישראל אותם גוים אינם עובדי אלילים או חסרי אלוה ואדרבא דתותיהם הנצרות והאיסלאם מבוססות על תורת ישראל יש לראות את קיום טעם היתר מצרי דור שלישי כמי שהתקיים, והוא בעצם טעם הליך הגירות בדרך התורה שדורש חיי גוי בתוך ישראל למשך כ10 או שני דורות בו למעשה הגוי מושפע ולומד את דרך חיי ישראל ומזדכך דרכה. תיאר זאת הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה א) "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם" וכו'. לאור זאת יש לקבל גרים דור שלישי לקהל ישראל מכלל המדינות שהיו בהם קהילות לאורך זמן עד הזמן האחרון ממדינות אסיה מאפגניסטאן במזרח ועד תימן בדרום ובצפון אפריקה ממצרים ועד מרוקו, מכל מדינות אירופה, צפון אמריקה, ברזיל וארגנטינה.

לגבי מדינות כסין בהן חיה קהילה קטנה ונכחדה הוכיחה הכחדותה בנוסף לחוסר האמונה באל בדתות המקומיות שלא הצליחו ישראל שגרו בארצם לקרבם לאל ודרכו ואין לראותם כמי שהתקיים בהם "כי גר היית בארצו" ובודאי לא "כי אחיך הוא" ואין יכולים לבא בקהל כי אם אחר 10 דורות.

 (6)לגבי שאלת האם ניתן לקבל גר דור שלישי או עשירי בהתיחס לכך שחי בין ישראלים עוזבי ברית (חילונים) האם ניתן לאמר שחיו בתוך ישראל קרבוהו לדרך האל או שאולי יש להתיחס לכך כמי שחי בין הגוים? יש להבין שדרך קריבת הגוי לאלוהינו הינה דרך החיבור לעם ישראל ואף אם חי בין החילונים הרי שהחברה הישראלית בזמן הזה בארץ ישראל מפגישה אותו עם שומרי מצוות וכלל החיים הישראלים מלאים בהשפעת הדת בין אם זה במדיה, בחינוך, במועדי ישראל, בחבריו לעבודה לצבא או ברחוב, התורה ומקימיה נמצאים בכל מקום בכמות מספקת או אפילו גדולה ומשפיעים על התודעה ודרך החיים.

(7)לגבי שאלת האם ניתן להסתכל על המצטרפים לישראל בזמן הזה כגרים משום הספק האם ישראל הינם ישראל שכן למעט לוים וכהנים שמיוחסים לפי אב והרי הם ישראלים לפי התורה, בישראלים אי אפשר לדעת האם בישראל מדובר או בזרע גרים שכן היחוס הלך אחר האם שלא כתורה? אין לחשוש משום שאף אם יחוס נהג לפי האם רוב ככל משפחות אלו כבר עברו עליהם יותר מ10 דורות וכיון שקבלו על עצמם עול מצוות וראו עצמם כישראלים לכל דבר הרי הם כגרים שכבר הותרו לבא בקהל וקבלו על עצמם את ברית האל והרי הם מחויבים בה והם כישראל לכל ענין.  

(8) לגבי גר דור שלישי או אחד עשר שירצה להיות כישראל ולבא בקהל ה' הרי שמשמעות הדבר שבחר לבא בברית האל ולקיים מצוותיו ומשבחר בזאת הרי הוא כישראלי לכל דבר ויכול אף לישא בת ישראל. לא הורתה התורה על דרך קבלתו לקהל ישראל כי אם על ידי הרחקת שלשה או עשרה דורות. אבל הסברא נותנת:

(א)מכיון שמכאן ואילך ישתנו משפטיו, יתחייב בכל המצוות, יאסר בדברים שהותרו לו לפני כן, יענש ויהרג על מצוות שלא היה נענש או נהרג עליהם בגרותו, ממילא הדבר נוגע להכרת הציבור בשינוי וצריך שיתקבל בצורה שיודע הדבר בקהילה בה הוא מתגורר בפרט וברישומי המדינה בכלל.

(ב)אע"פ שמתוך שחי בתוך ישראל דורות אלו ואף התחייב במצוות מסוימות ויכל אף להוסיף על עצמו יותר והחליט שרצונו לבא בברית בשלמות מסתבר שמכיר הוא את התורה ומצוותיה באופן סביר או אפילו טוב, בטרם יוכר כישראלי יש לציבור או לנציגיו לוודות שבקי במצוות התורה לכל הפחות אלו שיהיה מחוייב בהן וישפיעו על חייו.

(ג)לגבי מילה יתחיב בה ככל ישראל

(ד) לגבי רחיצה (במסורת -טבילה) וטהרה אע"פ שדברים ראוים הם למתקרב לאל אינם תנאי לביאה בברית שכן לא צווה זאת האל ובמעמד הר סיני נדרשו לטהרה משום גילוי שכינה

(ה)גם על קרבן לא ציוה האל ואינו תנאי לביאה בברית. עכ"פ הבא בברית בזמן הזה בא אגב ביאתם ישראל והקרבתם בהר סיני. כמובן שההקרבה הינה כיהלום שבכתר לרוצה בקרבת אלהים וודאי שהבא בברית גם בזמן הזה יכול להביא עולה או שלמים מאהבה אע"פ שהוא רשות. (בענין ראיות אדם להביא קרבן יבואר במקומו בביאור הקורבנות)