במסרת טענו שיש טומאה בחטאות שמוצאות אל מחוץ למחנה. נכללו בטומאה זו פרה אדומה, שעיר לעזאזל וחטאות שנשרפות מחוץ למחנה. ביחס לעשית פרה אדומה אכן נכתבה טומאה אך יש לדחות את הטומאה מהשעיר לעזאזל ומחטאות שנשרפות מחוץ למחנה.
(א) נכתב, "והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבא אל המחנה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת… יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבא אל המחנה" (ויקרא טז, כו-כח). כלאמר נכתב שצריכים לכבס בגדים ולרחוץ במים, אך לא נכתב שהם טמאים עד הערב או בכלל. כך גם בויקרא ד בהוראת חטאת כהן משיח וחטאת הקהל וכך גם בויקרא ח-ט בחטאות המלואים והיום השמיני, לא הוזכר שהשורף טמא ולא הוזכרה טומאה בצורות אחרות וזאת אע"פ שכל אלו חטאות שנשרפות מחוץ למחנה. הדבר מתחזק יותר מכך שבשונה מהחטאות הנזכרות לעיל שלא נכתבה בהם טומאה, במעשה פרה אדומה הוסף שהעוסקים בה טמאים, ככתוב "וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב" (במדבר יט, ז) וכן נכתב שם לגבי השרף והאסף.
(ב) אע"פ שהיה ניתן לסבור שסיבת הכיבוס והרחיצה משום טומאה אין הדבר כן.
נכתב " וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי… ושלח את השעיר במדבר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם ורחץ את בשרו במים במקום קדוש… ויצא ועשה את עלתו" (ויקרא טז, כ-כד)
העולה מכתובים אלו, שאחר שמסיים אהרן את עשית חטאות הכפורים מחליף את בגדיו ורוחץ את בשרו במים. סיבת הרחיצה הינה משום מעשה החטאות. אלא שמבואר שרוחץ במים "במקום קדוש" וקדוש זה הינו אהל מועד כנכתב "ויצא ועשה את עלתו", כלאמר מקום עשית העולה שהוא חצר אהל מועד, פחות קדוש ממקום הרחיצה שהוא מקום פשיטת הבגדים והוא אהל מועד. אם היתה הרחיצה משום טומאה היה אסור להיות במקום קדוש וכן להעלות את העלה לאחר מכן.
עוד נכתב "זאת תורת החטאת… קדש קדשים היא…כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים" (ויקרא ו, יח-כא).
הורה ביחס לבגד שנספג בדם החטאת שצריך כיבוס וכן הורה לגבי כלי חרש שבושלה בו חטאת שישבר ואם בושלה בכלי נחשת שישטף במים (הוראה זו מתיחסת לחטאות שאינן נשרפות, שעליהן לא נטען במסרת שמטמאות). פעולות אלו הינן פעולות שנעשות בכתובים אחרים לטיהור כלים מטומאה. אלא שגם בכתובים אלו לא כתב שהסיבה לכיבוס, שטיפה או שיבור הינה טומאה. להפך, ביאר שסיבת פעולות אלה משום שהחטאת מקדשת ככתוב אשר "יגע בבשרה יקדש",ולכן "תכבס במקום קדש".
לכן יש ללמוד אע"פ שיש בחטאות בכלל ולא רק בחטאות הכיפורים מעשים שנראים כעין מעשי טהרה מטומאה אינם טהרה מטומאה אלא משפט מיוחד בחטאות לפי מהותם. [אין ענין המאמר לבאר את מהות החטאת אך הרוצה להבין יעין במיתת בהמה. אע"פ שהפעולה והתוצאה תמיד זהות, יש מות מקדש ובשר קודש כבהמה שהוקרבה, יש מות מטהר ובשר טהור כבהמה שנהרגה על ידי אדם לאכילה ויש מות מטמא ובשר טמא כטרפה ונבלה. (ראה עוד מאמר חוקי הריגת בעלי נפש… חלק 5-6)]