חוק נישואי הכהנים

פרטי המאמר:

1.אין בזמנינו כהנים ואין חלות לחק זה

2.מיהי זונה ודחיית המסרת בעניין

3.מיהי חללה ודחיית המסרת בעניין

4.מיהי גרושה

5.סיכום

6.הערות

1.חק זה אינו חל בזמנינו כפי שיבואר להלן:

ויקרא כא פס' ז

"אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו"

פעולת השירות לאל או לאלילים נקראת כיהון. מכאן, כהן הוא שם תואר לכל אדם אשר משרת את האל או אלילים. לכן כהני אלילי מצרים מכונים כהנים ככתוב "רק אדמת הכהנים לא קנה" או כנכתב במעמד הר סיני נכתב "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו" אע"פ שאין כתוב זה מתיחס לאהרן ובניו שכן עוד לא הורה על קידושם וישראלים אחרים כיהנו באותה העת.

כן אהרן ובניו אינם נקראים כהנים אלא משום פעולתם ככתוב "ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי" כיון ש'מכהנים לו' בפעל נקראו כהנים אך אם לא יכהנו בפעל לא יקראו כהנים.

לכן כשהורה על מעמד זרע אהרן בעלי מום (ויקרא כא טז -כד) לא כינה אותם כהנים אלא הורה "איש מזרעך לדרתם" "כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן" ולא הורה 'כל כהן אשר בו מום' וכן כשהורה על משמרת התרומות (במדבר יח) נכתב ביחס לאוכלים בקדשי הקדשים "לך הוא ולבניך…כל זכר יאכל אתו" ולא השתמש בשם כהן/כהנים כיון שאוכלים מהם גם בעלי מומים. כך גם יש ללמוד מהוראת "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים" שאלמלא יוצק ומילא את ידו ומכהן ככהן גדול לא יקרא כהן גדול רק מפני שהינו בנו או יורשו של הכהן הגדול. וכן לגבי שאר זרע אהרן שאם אינם מכהנים בפועל מסיבה כל שהיא כגון שהינם בעלי מום או כי אין מקדש וכו' אינם קרוים כהנים ואין חוקי הכהנים חלים עליהם. (ראה עוד הערה 1)

 

ביאור הכתוב

2.מיהי זונה

זונה – בשונה מהשימוש בזינוי כפועל שיכול לשמש ביחס לכל משכב ללא חיבור וגם ביחס לנטיה אחר אלילים ודעות רעות,  ככתוב "לזנות בית אביה" "וזנו אחרי אלהי נכר הארץ" "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" התואר זונה בכתוב אינו ניתן כי אם לאשה אשר נשכבת בתשלום. כך עולה משלשת הכתובים בהם הופיע תואר זה מלבד הכתוב ביחס לכהנים שלא בואר בו מיהי הזונה. (א) "ויחשבה לזונה …ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי" כיון שבקש לשכבה שאלה מה יתן לה כדרך הזונות (ב) "לא תביא אתנן זונה" אתנן מלשון נתינה שהוא מה שניתן לזונה בעד משכבה (ג) "הכזונה יעשה את אחותנו" טענת אחי דינה היתה ששכם שכב אותה בדרך הפקר ללא רשות אביה לחיבור כדרך נישואין ולאחר מכן בא והציע "הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה" שזה כתשלום בעד משכב ההפקר. לכן יש ללמוד שזונה הינו תואר הניתן לאשה אשר נשכבת בתשלום. 

דחיית המסרת

במסרת פסקו "אי זו היא זונה, כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת לינשא לו" (שו"ע אבן העזר ו, רמב"ם אסורי ביאה יח). (א) לגבי ההגדרה כל שאינה בת ישראל שכולל גויות 'גיורות' ושפחות ששוחררו, פסיקה זו אינה מתאימה  לכתובים. לא מצאנו שנקראו הגויות זונות בכתוב אלא כשיעשו מעשה זנות כגון במעשה יהודה ותמר שכם ודינה וכד'. כן יש ללמוד שלא נאסרו בנות גוים לכהנים מהכתוב בכהן גדול "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" שדוקא הוא אסור בבנות גוים אבל שאר הכהנים אינם נדרשים ל 'מעמם' וכן אם היו בנות גוים מוגדרות זונות הרי שלא היה צריך לבאר בתולה מעמיו שכל שאינה מעמיו מוגדרת זונה וכבר נאסרה עליו בכתוב "וחללה זונה את אלה לא יקח". (גם בביאור הראשונים נראה שהתקשו למצא קישור בין דברי הש"ס בענין לכתוב. לכן הרמב"ם כתב על הגדרת כל גויה זונה "מפי השמועה למדו" כי אין כתוב להתלות בו. אחרים סברו כי היא תקנת חכמים משום פריצות הגוים שבזמנם, ויש שתלו זאת בפסוק מנבואת יחזקאל אודות הכהנים הלוים בני צדוק) (ב) לגבי פסיקתם בת ישראל הנבעלת לאדם שהיא אסורה לינשא לו אסור השוה לכל. בואר במאמר אסורי זינוי שהזינוי ואיסורי חיתון (כתובים בויקרא יח ושאר אסורות) איסורים שונים הם ושהכתוב רואה בזינוי איסור חמור מאסורי עריות וכן נראה ממשפטם שאין כל אסור חיתון נשפט למות אבל כל זינוי משפטו מות. לכן מי ששכבה בדרך מדרכי ההיתר (חיתון, שפחות, פלגשות) אפילו עם איש מהאסורים עליה בכרת (עריות) או מות אינה נקראת זונה שאיסור אחר שטעמו אחר עשתה ולא זינוי וכל שכן בהתיחס לכך שתואר זונה אינו מונח אפילו על סתם מזנה כי אם על הנשכבות בתשלום בלבד. (ג) לגבי "ששכבה עם חלל" – ראה להלן דחיית מסורת היחוס חלל/ה

3.מיהי חללה

חללה – נכתב "אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאשה" מכך שהבדיל בין זונה וחללה לגרושה ולא כתב 'אשה זונה חללה וגרושה לא יקחו' יש ללמוד לחלק בכך את הפסולות לשתים, גרושה מצד אחד זונה וחללה מצד שני, זונה וחללה דומות הן וגרושה שונה מהן. כן יש ללמוד מהכתוב "אל תחלל את בתך להזנותה" שהזינוי הוא המחלל. קרבת מציאות החללה והזונה בוארה יותר בכתוב בכהן הגדול מאחיו שכתב "וחללה זונה", ואף ניתן היה לטעות שאחת הן אלא שמהכתוב בשאר הכהנים ומעצם זה שנכתבו בשני כינוים חללה וזונה משמע ששתים הן. יש ללמוד שבכהן גדול כרכן כאחת משום שחטא אחד בהן, שבין זו החמורה יותר השוכבת בתשלום ומקבלת תואר זונה ובין זו השוכבת משכב הפקר שלא בתשלום שתיהן חטא אחד בהן הנקרא זנות ככתוב במזנה אע"פ שאינה בתשלום "לזנות בית אביה" (דברים כב). אלא שתואר זונה שבכתוב אינו ניתן כי אם לשוכבת בתשלום (בואר לעיל) אבל כל אשה ששכבה משכב הפקר בין לרצונה ובין לאונסה חוללה בו ולכן נקראת חללה ואפילו ברצון האב ככתוב "אל תחלל את ביתך להזנותה".  

יש להוסיף שכל מי ששכבה משכב איסור גם אם אינו זינוי נאסרת משום חללה, משום שיש לראות את איסור החיתון שבכתוב כשולל את חיבורם וכל משכב שאינו חיבור הינו זינוי. לכן לדוגמא שניים שנישאו ולא ידעו שאסורים להינשא, הרי הם כמזנים אע"פ שעל דעת נישואין שכבו ולא בכונת משכב הפקר. וכן מצד השיפוט למעשה מכיון שחובת מערכת המשפט להפרידם נמצא שמשכבם משכב ארעי והפקר ואינו חיבור.

לכן חללה היא:

(א) כל שעשתה מעשה זינוי אפילו בשוגג או לאונסה. כגון בתולה מפותה (שמות כב) אנוסה (דברים כב) וכדומה. 

(ב) כל ששכבה משכב איסור אפילו בדרכים המותרות (נישואים, שיפחות, פלגשות) אפילו בשוגג או לאונסה. (יש להוציא את משכב הזבות והיולדת משום שאסור משכבה זמני ואינו שולל את חיבורם לכן אין בו צד זינוי ולכן אינו מחלל)

בענין התמיהה כיצד יתאפשר לשאת מזנות והלא משפטן מות (ראה מאמר איסורי זינוי) ? יש לבאר שזונה בתשלום תתכן במספר אפשרויות, כגון שהיתה זונה בגויותה, בשוגג, באונס או שסרו העם מדרך האל. שאר מזנות הנקראות חללות יתכנו במצבי שוגג ואונס או בתולה מפותה שלא רצה אביה להשיאה למפתה.

דחיית המסרת

רמב"ם אסורי ביאה פרק יט

(הלכה א)"אי זו היא חללה זו שנולדה מאיסור כהונה וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכהן נתחללה, אבל הכהן עצמו שעבר העבירה לא נתחלל"

(הלכה יד)"(ג)חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חללים וכן בן בן בנו ואפילו אחר אלף דור שבן החלל הזכר הוא חלל לעולם ואם היתה בת אסורה היא לכהונה שהרי היא חללה"

 

(א) לגבי – "זו שנולדה מאיסור כהונה". יש לדחות זאת משום הכתוב בכהן הגדול מאחיו "אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" משמע שחללה כשאר הנשים שהוזכרו בכתוב זה הינה מי שנבעלה ואינה בתולה ולכן אסורה לכה"ג ואינה בתולה שנולדה מהאסורות לכהנים. בנוסף חילולה הינו על ידי מעשה זינוי כמובן מסמיכות "וחללה זונה" וכן מסמיכותן והבדלתן מהגרושה בכתוב ביחס לכל הכהנים (כמבואר לעיל).

(ב) לגבי – "אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכהן נתחללה". הדבר נלמד בדרשה שאינה עולה בפשוטו של מקרא. יש לדחות את הבדלת נשים האסורות לכהונה ששכבו עם כהן משאר נשים ששכבו עם האסור להן בין אדם בין בהמה אלא כולן חללות כפי שבארנו לעיל.

(ג) לגבי – "חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חללים….ואם היתה בת אסורה…. שהרי היא חללה". יש לדחות את המסרת על קיום היחוס 'חלל' ביחס לנולדים לכהנים מן הפסולות להם. ראשית "ולא יחלל זרעו בעמיו" נכתב רק ביחס לכהן הגדול מאחיו ולא נכתב ביחס לשאר הכהנים ואי אפשר ללמוד קל וחומר שאם יש חילול בזרעו של הכהן הגדול אז גם בשאר הכהנים. גם ביחס לכהן גדול יש לדחות את המשמעות של פגימת הזרע מלכהן וכו', שכן יש לדייק "זרעו בעמיו" ואם בא להורות על חילול זרעו באופן מהותי כלאמר שזרעו הנולד מהאיסור נולד ללא קדושת הכהונה, היה צריך לכתוב 'ולא יחלל זרעו' ואין צורך בעמיו, אלא מתוך שסמך את חילולו לעמיו יש ללמוד שחילול זה אינו חילול עצמי כלאמר שהולד אינו קדוש ופסול מלשרת, אלא חילול כנגד העם שמצפה שהאדם הראשון באומה (מלך אינו קיים בדרך הכתוב אלא אם יתדרדר העם לדרגת גוים ככתוב "ככל הגוים") ישא ויוליד מאשה במצב הראוי ביותר לחיבור כלאמר שלא שכבה עם איש. ענין הנראות בכהן הגדול מתבטאת גם בבגדיו ככתוב "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת". בנוסף על האמור לעיל יש לצרף גם את הכתוב "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת" שגם במסרת לא דרשו שאביה 'חלל' ופסול מן הכהונה אע"פ שנכתב שחיללה אותו, אלא דרשו "היה רבי מאיר אומר מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרין ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצא זו מחלציו " (סנהדין נב א).    

4.מיהי גרושה

גרושה –אשה שהיתה מחוברת עם איש חיבור שיש בו משכב באחת משלשת הדרכים המותרות (נישואין שפחות ופלגשות, ראה מאמר דרך חיבור איש ואשה) והסתים חיבורם שלא כתוצאה ממותו. אין הבדל אם יציאתה ממנו נעשתה עם או בלי ספר כריתות, לרצונו או בהפקעה משפטית (הפקעה משפטית מתבצעת כמו במקרה שאדון גרע משפחתו שאר כסות ועונה ואפשרית לכתחילה גם מנישואין, יבואר בחוקי הגרושין)

5.סיכום:

1. חוק איסור נישואי כהנים עם גרושה זונה וחללה אינו חל בימינו על המיוחסים לזרע אהרן משום שכהן נקרא רק מי שמשרת לאל במקדשו. (ראה עוד הערה 1)
2. זונה האסורה לנישואי הכהנים הינה זונה כפשוטה בלשון העם כלאמר אשה ששוכבת עם אנשים בתשלום כך הוא בכל הכתוב ולא כדברי הש"ס והפסיקה המסורתית.

3.חללה הינה מי ששכבה עם איש משכב זינוי כלאמר ששכבה שלא באחת משלשת הדרכים המותרות (נישואין שפחות פלגשות) אפילו בשוגג או באונס. בנוסף כל מי ששכבה משכב איסור אפילו באחת הדרכים המותרות כגון שנישאה למי שאסור לה להינשא לו או שנישאה נישואין אסורים (כגון יבמה שלא הותרה ע"י היבם) או הנרבעת לבהמה. כל האמור הינו אפילו בשוגג או באונס.

4. היחוס המכונה במסרת 'חלל' שהינו הנולד מכהן ואשה האסורה לו אינו קיים בכתוב, ולכן אין הנולדים מלידה כזו פסולי כהונה.

5.גרושה האסורה לכהנים הינה כל מי שהיתה מחוברת לגבר חיבור הכולל משכב בשלשת הדרכים האפשריות (נישואין, שפחות, פלגשות) והסתיים חיבורם שלא כתוצאה ממות האיש. אע"פ שכתיבת ספר כריתות הינו מצוה, גם בנשואה אין מציאות הגרושין תלויה ומעוכבת ע"י נתינת ספר כריתות ודי בהודעת האיש ועזיבת הבית המשותף.  

6.הערות

1.יש להעיר שככלל הציווים הכתובים בעניני טהרה וקדשים אינם מתיחסים כי אם למקדש הידוע שנעשה ביציאת מצרים (משכן) ולא לשאר מקדשים שהם כאותם מבנים שכונו בלשון המסרת במות. כך גם חוק זה של אסורי נשואין לכהנים אינו מתיחס כי אם אל הכהנים שנבחרו לשרת במקדש ההוא וכן נכתב בראשית ההוראה "אמור אל הכהנים בני אהרן" אבל בשאר מקדשים שאין בהם את הארון שנעשה במדבר ותכולתו כל ישראלי יכול לכהן ואין חוקי הכהונה חלים עליו (יבואר במקומו)