מצוות פריה ורביה

נכתב "ויברך … ויאמר להם אלהים פרו ורבו" (בראשית א כח) כלאמר הורה האל לאדם ואשתו לפרות ולרבות וכן ציוה את נח ובניו ביצאם מן התיבה "ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו" (בראשית ט' א) "ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה" (שם פס' ז') נמצא שציוה את אדם, נח ובניו על פריה ורביה. ככלל כיון שישראל הינם צאצאי אדם נח וכו' כל מה שציוה בכתוב את אדם נח אברהם וכו' אע"פ שקדם לבריתות סיני וערבות מואב מצווה גם על ישראל אלא אם יש כתוב שדוחה זאת או מבאר שלאותו אדם או זמן בלבד ציוה. לכן אע"פ שניתן ללמוד את מצות פו"ר מכתובים רבים שבאו מברית הר סיני ואילך לא הוסף בכתובים אלו ציווי ישיר על פו"ר.
נתן ללמוד חובה זאת אחר מתן תורה ועל כל פרט מישראל זכרים ונקבות בקל וחומר מציווי היבום. מצוות היבום הינה שאדם שמת בלא שזכה לפרות ולרבות ולא הותיר לעצמו שריד בעולם הזה שישא את שמו ככתוב "ומת אחד מהם ובן אין לו …הבכור אשר תלד יקום על שם" מצווים הן אחיו והן אלמנתו לפרות ולרבות בשבילו ויותירו לו שם בישראל ככתוב "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" – מצוות לא תעשה, "יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" -מצוות עשה, תכלית הציווים- והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת" היתכן שעל האח והאלמנה יחולו עשה ולא תעשה על ביטול פרית ורבית המת ואילו המת אינו מחוייב לפרות ולרבות בעצמו ?! לכן יש ללמוד שמי שאינו פרה ורבה עובר בלא תעשה ומבטל עשה. כן יש ללמוד שהכתוב באדם "פרו ורבו" הוא מקור החיוב שכן הוא ההוראה הישירה לענין אע"פ שיש כתובים רבים אחרים מהם ניתן ללמוד בצורה עקיפה. יתר על כך מצוות יבום מלמדת אותנו את חשיבותה של מצוות פו"ר שמבטלת איסור כרת של נישואי איש עם אשת אחיו. יתרה מזאת מי שאינו פרה ורבה השיג את הענישה הנתנת לגדולי החוטאים ככתוב בפרשית יבום על המת בלא ולד "ולא ימחה שמו מישראל" ונכתב בעובד לאל אחר "ורבצה בו כל האלה…ומחה ה' את שמו מתחת השמים" (דברים כט יט) ומשמע שם שמחית שמו הינה השלמת כל הקללות וכן נכתב "ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים"

גם אשה מחויבת במצות פריה ורביה – במסורת נחלקו האם אשה מצוה על פריה ורביה והכריעו שפטורה, אך פשט הכתוב כדברי ר' יוחנן בן ברוקה שגם אשה מצוה על פריה ורביה ככתוב "זכר ונקבה ברא אתם ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו" ויאמר להם וכל המשך הכתוב לשון רבים משמע שהורה לשניהם לפרות ולרבות וכן הוכח לעיל גם ממצוות היבום.
גם לומד תורה חייב בפ"ור – במסורת נטען שמי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי פטור מפריה ורביה. יש לדחות זאת שכן הדבר לא מוכח משום כתוב וכשם שאין לימוד תורה פוטר ממצות עשה של ולקחתם לכם ביום הראשון, הקרבת הפסח במועדו מילה ביום השמיני וכו' כך אין היא פוטרת מפריה ורביה.
2.כמות – במסורת נחלקו בכמות הולדות ובסוגם אבל הכתוב אינו מורה דבר בעניין לכן יש לראות את המצוה כמקוימת אפילו בהולדת ילד אחד שכלולות כאן גם פריה שמשמעותה חילוק הגוף וגם רביה שעתה הם שלשה ולא שניים. בנוסף התרבות הינה תהליך ומתקיים גם בבא אחריהם ולכן ביטול המצוה הינה המנעות מהולדה אף של ולד אחד. כיון שמדובר במצוה שהינה גם תהליך אם ברור שהולד אינו פורה חובה להוליד ולד נוסף.

3. בעיות פריון – זוג שאינו יכול להוליד ויכול לפתור זאת על ידי גרושין ונישואין לבני זוג אחרים או בכח האפשרויות הרפואיות של זמנינו, מחויבים לנקוט באחת מהאפשרויות כדי לקיים מצוות פריה ורביה.
   
4. – אסור באיסור כרת להשתמש בפונדקאית נשואה או לאשה נשואה להפרות עצמה ע"י תרומת זרע/ביצית מופרית מאיש זר (שאינו בעלה) משום "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה". יש לדייק שלא כתב כבפסוקים שקדמוהו, "לא תגלה ערותה" אלא "לא תתן", והוא כעין הכתוב הבא אחריו "ומזרעך לא תתן להעביר למלך" אשר מתיחס למעשה נתינת שכבת הזרע (ולא לילדים שכבר נולדו – יובא בביאור לויקרא יח) וכן כתב "לזרע" כלאמר אפילו לצורך הזרעה שהיא מעשה נעלה כפי שציוה "פרו ורבו". לכן יש ללמוד מכתוב זה איסור כל נתינת שכבת זרע של זר באשה נשואה בין אם ניתנה בה במשכב, ביד, בכלי, דרך הדופן (בטן) או כביצית מופרית וכו'.
   
5. רווקות המפרות עצמן מתרומת זרע – צריכות להפרות עצמן מזרע של ישראלי שיחוס הולדות תמיד אחר אביהם גם בהולדה מעורבת של ישראלי/ת מגוי/ה לכן המפרה עצמה מגוי הנולד גוי/ה כאביו או לכל היותר גוי במעמד גר/ה אם יחיה בתוך עם ישראל כעין המקלל בן שלומית בת דברי (ויקרא כד) (עיין באריכות מאמר "מיהו מעם ישראל')

סיכום:
1.מצות פריה ורביה חלה הן על איש הן על אישה
2.אין כמות הולדה הכרחית מעבר לכך שיהיה ולד אחד פורה בין אם היה זכר או נקבה
3.גם מי שחשקה נפשו בתורה מחוייב בקיום המצוה
4.זוגות שיש להם בעיות פוריות צריכים למצוא דרך להוליד בין אם ע"י מציאת בני זוג אחרים בין אם על ידי טיפולים רפואיים.

5. אסורה כל הכנסת זרע של גבר זר לאברי רבית אשה נשואה בין כזרע בין כביצית מופרית או עובר בין אם נתנת בה ביד בכלי דרך הדופן וכו' לכן אשה נשואה אינה יכולה לשמש כפונדקאית ואינה יכולה לקבל טיפולי פוריות ע"י הזרעה מזרע שאינו של בעלה, או לקבל ביצית מופרית/עובר שנוצר ע"י הפריה מזרע שלא של בעלה.
   לאור מות רבים ללא ולד כתוצאה מרווקות או נישואין מאוחרים
6. מכיון שהולדה הינה מצוה ומחובות האדם לאל ומכיוון שמציאותית ניתן לקיים מצוות פ"ור ללא נישואים או זוגיות מבלי לעבור על איסור תורה. איש או אשה אשר מתקרבים לזמן בו לא יוכלו להוליד או שעדיין יוכלו להוליד אבל לפי הידע הרפואי הסיכוי גבוה שיולידו ולד חולה, חלה עליהם חובה להוליד בכל דרך מותרת אע"פ שאין זו הדרך הטובה מכל ואע"פ שמאמינים הם שינשאו בעתיד. ככלל הדרכים המותרות הנוספות בהן ניתן להוליד הינן: יחסי 'פלגש-דרבנן', יחסי שפחות, הזרעה/הפריה חוץ גופית ופונדקאות כל אחד/ת בדרך שתמצא ידו. (כמובן שמראש יש לו/ה לחשב ולהכין את הדרך לגידול הנולד)
   7.ניתן אף לקיים את המצווה בדרך של משכב עם הפונדקאית/המזריע ובלבד שיהיה זה לשם פ"ור ושכל משך זמן משכבם עד שיוודע כי הרתה לא תשכב האשה עם גבר אחר ואין בכך איסור זינוי. יש לסייג, אם היא רווקה, גרושה או אלמנה ללא ולד, הדבר מותר בהסכמת אביה בלבד ואם הורשתה על ידי אביה להתחבר עם גבר כדעתה ללא בקשת אישורו מותר אף ללא אישורו. אם היתה האשה גרושה או אלמנה שיש לה ולד הרי שאינה ברשות אביה ויכולה לעשות הסכם זה עם איש אף שלא ברשות אביה.(חק זה מבואר במאמר חוקי הארושין והנישואין)
   8.רווקה שמגיעה לקצה שלב פריונה ואביה מסרב לה להוליד שלא בדרך נישואין, מחוייבת להוליד בניגוד לדעת האב שכן גם האב מחוייב בהוראות האל ואינו יכול לצוות בניגוד להוראותיו.
   9.אחר שהסכימה אשה להיות פונדקאית אסורה לעקב את הולד אצלה שלא כמסוכם ואם תעשה כך עוברת על איסור גניבת נפש.